אתחול של מחשב קרוי לפעמים “בוט” (מגף באנגלית). הסיבה לכך נעוצה בסיפור מעניין ומשעשע.

החל מהמאה ה-19 היה השתמשו באנגלית בביטוי “להרים את עצמך באמצעות משיכה ברצועת המגף של עצמך” כדי לתאר משימה מגוחכת או בלתי אפשרית. ברור שאדם לא יכול להתרומם אם הוא מושך בבגדיו שלו עצמו.

לעיתים מייחסים את הביטוי לסיפורי הברון מינכהאוזן, אך כי ככל הנראה הברון מינכהאוזן ביצע מעשה מגוחך ובלתי אפשרי מעט שונה. יום אחד רכב הברון מינכהאוזן על סוסו, ונקלע לתוך ביצה טובענית. הברון וסוסו נתקעו והחלו לשקוע בביצה. מינכהאוזן שלח ידו ומשך בשער ראשו. משיכתו הייתה חזקה כל כך, עד שהוא וסוסו החלו להתרומם מעלה והשניים נחלצו מהביצה.

ומדוע מעשים מגוחכים ובלתי אפשריים קשורים לאתחול מחשב?

כדי להבין זאת יש להסביר דבר מה על האופן שבו מחשב מפעיל תוכנות. כשאתם בוחרים להריץ תוכנה, למשל משחק מחשב כלשהו, על המחשב לבצע מספר פעולות לפני שהתוכנה יכולה להתחיל לפעול. הדבר דומה מאוד לפעולות שנדרשות לפני שילד יכול להתחיל לשחק בצעצוע כלשהו: קודם צריך למצוא את הצעצוע בארון, להוציא אותו משם, לפנות לו מקום על השטיח, להרכיב את הצעצוע על השטיח. רק אז אפשר להתחיל לשחק. כך גם לגבי תוכנת מחשב: ראשית צריך לאתר אותה בכונן הקשיח או בתקליטור, לקרוא אותה משם, לסדר אותה יפה בזכרון, לפנות לה את משאבי המחשב הנחוצים לה (זיכרון, גישה למסך וכו’). רק אז אפשר להתחיל להריץ אותה.

מי שעושה את כל הפעולות האלה עבורכם היא מערכת ההפעלה (ברוב המחשבים הביתיים מערכת ההפעלה היא ‘חלונות’ של חברת מיקרוסופט). כל שנותר לכם לעשות הוא רק לבחור איזו תוכנה אתם רוצים להפעיל ומערכת ההפעלה כבר תדאג למצוא אותה, לטעון אותה, להכין אותה לפעולה ואז להריץ אותה.

כשמדליקים את המחשב, התוכנה הראשונה שצריכה להתחיל לפעול היא מערכת ההפעלה בעצמה. כאן טמונה הבעיה: מי מפעיל את מערכת ההפעלה? מי מוצא אותה בכונן הקשיח? מי קורא אותה משם ומסדר אותה בזכרון? הרי היא בעצמה אחראית על פעולות אלה, והיא עדיין לא התחילה לפעול.

מערכת ההפעלה אם כן צריכה איכשהו להפעיל את עצמה, משימה שנראית במבט ראשון מגוחכת ובלתי אפשרית, ומזכירה את הנסיון להתרומם בעזרת משיכת רצועת המגף שלך עצמך. לכן סוג כזה של משימות קיבל את השם bootstrap (שפירושו רצועת-מגף), ובקיצור בוט (boot).

מסתבר שאפשר לפתור בעיות כאלה במציאות, אם עושים זאת בזהירות, חלק אחרי חלק.

פתרון הבעיה הוא כזה: יש במחשב עוד מערכת הפעלה קטנטנה. מערכת הפעלה זו כל כך קטנה ופשוטה שאפשר לצרוב אותה הישר לתוך המעבד המרכזי של המחשב. כשמדליקים את המחשב מערכת ההפעלה הזעירה הזו כבר שם. אין צורך לטעון אותה או לסדר אותה בזכרון. היא מתחילה לפעול באופן מידי. היא קטנה מדי מכדי לבצע מטלות מסובכות. המטלה העיקרית שלה היא זו: להפעיל את ‘אחותה הגדולה’ מערכת ההפעלה האמיתית. היא אפילו לא מפעילה את כולה: היא טוענת כמה חלקים חיוניים של ה’אחות הגדולה’ ואז מעבירה את השליטה אליה. מערכת ההפעלה האמיתית ממשיכה משם, טוענת ומפעילה את שאר חלקיה בעצמה.